נוכל

נוֹכֵל[עריכה]

לשון המקרא מי שגורם לזולת להאמין בדבר שקר למטרות רווח אישי.
- ”וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי; כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם.“ (מלאכי א, פסוק יד)
- ”יצוין בהדגשה, כי קורט אייזנזטט לא היה אדם נוכל, לא הרפתקן, לא איש מזימות. הוא קיים מה שהבטיח.“ (דרך הגאולים: סיפור מימי העפלה והגנה, מאת שלמה רילף, בפרויקט בן יהודה)
- ”חושב לפי תומו, כי הכל בסדר. ואותה הוא מעמיד במצב של שקרנית נוכלת, הפוזלת לכיסי ידידיו…“ (ריסי ידידות, מאת יעקב הורוביץ, בפרויקט בן יהודה)
- ”הא לכם נוכלת הבאה לסחוט מהם כסף. היום תסחט עשרה סוּ, מחר עשרים, ולא יהא עוד סוף לדבר“ (זֶ'רבֶז, מאת אמיל זולא, בפרויקט בן יהודה)

השורש נ־כ־ל הוא שורש מגזרת השלמים.